הגאון רבי משה וויינרעב שליט"א
שאלה: ישבתי בבית הכנסת ואכלתי סעודה שלישית ונתאחרתי מעט והציבור כבר התחיל מעריב ואחזו הציבור בספירת העומר האם מותר לי לספור עמהם ואח"כ לומר 'רצה' בברכת המזון או שעדיף לא לספור עמהם אלא אח"כ ביחידות.
צדדי השאלה: האם בספירתי אני כמבדיל משום שאני אומר שהיום הוא היום הבא או שאין זה סתירה לקדושת שבת שיכולה להיות גם ביום הבא ואוכל לומר רצה וכו' ביום השבת הזה.
תשובה: לכתחילה יברך קודם ברכת המזון ואח"כ יתפלל מעריב ויספור, ואם כבר הקדים לספור עמהם או שאינו רוצה לברך עכשיו אשר לכן הוא יכול להקדים ולספור עמהם אזי אח"כ יברך ויאמר רצה.
הנה בנידון דידן יש לבאר אם ראוי להקדים ספירת העומר לברכת המזון אם לאו, ובזה מבואר בשו"ע (תפט) שבליל שני אחר תפילת ערבית מתחילין לספור העומר, ובבאור הלכה (שם) כתב בשם ספר מור וקציעה הטעם דסופרין אחר התפלה משום דבדורות הראשונים היה המנהג להתפלל ערבית קודם הלילה ובסיום המעריב התחילה הלילה ולא היו סופרין בדין בתחלת הלילה, אכן בחק יעקב ס"ק ט"ז כתב דמדינא צריך להקדים ק"ש ותפלה שהוא תדיר, ע"כ. ועי' במור וקציעה שחולק על חק יעקב דס"ל דספירת העומר שעיקרו מהתורה הוא מקודש יותר ממעריב דרבנן[א] ולשיטתו צריך להקדים ספיה"ע שהוא מקודש למעריב דרבנן שהוא תדיר. (וע"ע באחרונים שמקשים דתדיר ומקודש מי יקדים הוי אבעיא דלא איפשטא בגמ'.)
ולכאורה בהאי פלוגתא תליא מילתא האם אפשר להתחייב שני חיובים של שני ימים בזמן אחד או לא, ובביאור הגר"א (יו"ד סי' קצו) בשיטת מהרי"ל כתב דאף אחר קבלת שבת כאשר יש עליו חיוב וקדושת שבת מ"מ לא הוי לילה לכל מילי, אכן בט"ז (סי' תר) כתב (וכן בסימן תרסט) דאחר שקיבל עליו קדושת יו"ט דשמיני עצרת שוב אינו צריך לאכול בסוכה ודלא כמהרש"ל עי"ש[ב]. וכן הובא במ"ב (רסז ס"ק ה) דהמקבל שבת מבעוד יום ואוכל סעודתו יוצא ידי חובת סעודת שבת לפי הט"ז, ובב"ח חולק, ולפיכך כ' המ"ב לחוש לדבריו ולאכול עוד כזית בלילה.
ובביאור יסוד המחלוקת שמעתי מאת הגאון רבי ישראל גנס שליט"א דהנידון האם תוספת קדושת שבת ממשיכה את קדושת השבת ליום אחר, וממילא בין בער"ש ובין במוצ"ש אין סתירה בין קדושת שבת לחיובי אותו יום, או שתוספת שבת מרחיבה את יום השבת שכל דיניה יתחילו מבעוד יום ויסתיימו אל תוך הלילה, ולפי"ז כל זמן שהוא שבת לא שייך חיובי יום אחר ואם סופר ספיה"ע הוי תרתי דסתרי, (עי' במ"ב (תפט ס"ק יח) שכתב דאפילו בע"ש שכבר קיבל שבת וגם התפלל עם הצבור אפ"ה יברך ויספור בלילה). ולפי"ז ג"כ בניד"ד במוצ"ש לא יוכל לספור ואח"כ לומר רצה כי כבר פנה ממנו יום השבת ע"י שאמר את חיוב יום הבא, אך לדינא סמכינן על החולקים כמבואר ברמ"א ביו"ד (שם) דסומכים על המהרי"ל וב"ח ושאר החולקים דס"ל דאינו תרתי דסתרי, ולפיכך יכול לומר רצה בברכה"מ אחר שספר ספירת יום ראשון.
[א] וצ"ע על המור וקציעה דהא קריאת שמע הוי מדאורייתא – הערת הגאון רבי שמאי קהת הכהן גראס שליט"א [ב] אכן אפשר לומר דהט"ז ס"ל דקבלה מפקיעת את מצוות יום השני רק אם בקבלתו מונח הפקעת המצוה כמו שמ"ע שהוא הפכי ממצות סוכה, אך ביום השבת שאינו הפכי ממצות ספירת העומר דיום א', (דהא פעמים שיום זה חל בשבת,) בכה"ג מודה הט"ז דיוכל לספור אף שקיבל שבת עליו או דעדיין קדושת שבת עליו – הערת הגאון רבי שמאי קהת הכהן גראס שליט"א
