מעיקר הדין, מי שאכל מאכל חלב, אין צריך להמתין כדי לאכול בשר. אלא ירחוץ ידיו[א] עד הפרק השני[ב], ויקנח פיו על ידי לעיסת מאכל [חוץ מתמרים ירקות וקמח] ושתית מים[ג]. במה דברים אמורים, כשרוצה לאכול בשר בהמה אחר מאכל חלב, אבל הרוצה לאכול בשר עוף, לדעת השו"ע אינו צריך אפילו רחיצה קינוח והדחה, ולפי הרמ"א גם בזה יש לעשות רחיצה קינוח והדחה[ד]. ויש אומרים שאפילו אם שתה חלב בכוס או שאכל גבינה במזלג, יש ליטול ידיו כשאין טירחא בכך[ה]. אולם בזוהר[ו] כתוב שגם אחר מאכל חלב אין לאכול בשר 'בסעודה חדא ושעתא חדא'. ויש נוהגים, שלאו דוקא שעה, אלא די להמתין חצי שעה[ז]. יש אומרים שגם בבשר עוף אחר גבינה יש להחמיר כמו בשר בהמה[ח], ויש אומרים שהזוהר לא החמיר רק בשר בהמה ולא בעוף[ט]. אמנם מהמגן אברהם (ס' תצד ו) ומשנה ברורה (שם ס"ק טז) מבואר שלא החמירו בזה. אלא מותר לאכול בשר אחר גבינה אפילו באותה סעודה, ויעשה קינוח והדחה, ויקח מפה אחרת[י]. ואם אכל גבינה קשה עיין להלן.
כל הנ"ל היה בענין גבינה וחלב רכה, אבל אם אכל גבינה קשה, דהיינו גבינה שנתיישן ששה חדשים[יא], או גבינה מתולעת, אף שאין למחות ביד הנוהגין להקל, מכל מקום טוב להחמיר להמתין שש שעות עד אכילת בשר[יב] [וזה מצוי במה שנקראת 'גבינה שוויצרי]. כי שייך בו הטעמים שממתינים אחר אכילת בשר. דהיינו שהוא נדבק בין השינים, וגם נמשך הטעם בפה כיון ששומנו מרובה. וכן בגבינה צהובה של זמנינו שבדרך מלאכותי עושים אותה כעין גבינה שנתיישן שש חדשים, הסברא נותנת להחמיר כגבינה ישנה, אולם נחלקו בזה פוסקי זמנינו, ויש לעשות שאלת חכם כי יש שינוים בין סוגי הגבינות. במקום שמחמירים, יש להחמיר גם שלא לאכול תבשיל של בשר[יג], דהיינו מה שנתבשל ביחד עם בשר, אף שאינו בשר ממש, כגון תפוחי אדמה 'מטשולנט'. אם אכל גבינה קשה ערב שבת או יום טוב, ואם ימתין שש שעות יצטרך לדחות סעודת שבת, יש מקילין שאין צריך להמתין שש שעות[יד].