בס"ד
יש לעיין מה הדין באדם שיצא מסוכתו מחמת הגשמים, האם כשחוזר לסוכה צריך לברך שנית ברכת הסוכה, או נימא דהוי המשך לישיבה הקודמת וא"צ ברכה. וכן יל"ע באופן שסגר הגג מעל הסוכה בעת הגשמים ואח"כ פתחו, האם צריך לברך שנית מחמת שהיה שעה שהסוכה היתה פסולה או לא.
היסח הדעת מצריך ברכה שנית
א כתב השו"ע (סי' תרל"ט ס"ו) היה אוכל בסוכה וירדו גשמים והלך לביתו ופסקו הגשמים, אין מחייבין אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו עכ"ד. ולפ"ז נראה דאם ממשיך הסעודה בביתו ואינו חושב לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו וכדין השו"ע, הוי היסח הדעת וצריך לברך שנית, וכמבואר במ"ב (שם ס"ק מ"ו) דאם יצא מהסוכה יציאה גמורה לעשות עניניו ולא על דעת לחזור תיכף, הוי היסח הדעת וכשחוזר לסוכה צריך לברך שנית ע"ש. אמנם באופן שדעתו לחזור לסוכה תיכף כשיפסקו הגשמים יש לדון אם צריך לברך שנית, דמחד גיסא י"ל דהוי המשך של הישיבה הקודמת דהא יושב ומצפה אימתי יפסקו הגשמים ויחזור לסוכתו וליכא היסח הדעת כלל, אולם מאידך י"ל דכיון שהיה זמן שהיה פטור מן הסוכה הוי כהיסח הדעת.
ברכה על הסוכה באופנים שפטור ממנה
ב ובעיקר הדבר יש להעיר ממש"כ הרמ"א (שם סעי' ז') דבאופן שפטור מהסוכה ואינו יוצא משם, אין מקבל שכר ואינו אלא הדיוט, וכתב המ"ב (ס"ק מ"ה) דבכה"ג אם מברך על הסוכה הר"ז ברכה לבטלה ע"ש, ולפ"ז לכאורה אפילו אי נימא דהמצוה אזלא, מ"מ אין לברך עליה כיון דהוא פטור מן המצוה. אמנם יעוי' בביאה"ל (שם ד"ה הדיוטות) שהביא מהבכור"י (ס"ק ל"ח) דהא דפטור ואין מקבל שכר על כך, הוא דוקא היכא דפטור בעת הישיבה כגון במצטער בישיבתו בסוכה, משא"כ באופן שלא הטריחוהו לשוב לסוכה אחר שפסקו הגשמים, נראה דבכה"ג יש קיבול שכר דלא גרע משותה מים בסוכה דאף דפטור מדינא, מ"מ קי"ל בשו"ע (סעי' ב') דאם שותה בסוכה הר"ז משובח ע"ש, וממילא בנד"ד שחוזר מחמת שפסקו הגשמים יש קיבול שכר על כך וממילא יש מקום לברך על הישיבה החדשה, אלא דיש לדון בעיקר הדבר אי חשיבא ישיבה חדשה או המשך הישיבה הקודמת וכדנתבאר.
פתיחת הגג שכרוכה בטרחה מרובה פטור מזה אף בפסקו הגשמים
ג והנה בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' שכ"ה) דן במה שהיה מצוי אצלם שבשעת הגשמים היו מכסים הסוכות בגג ואח"כ כשפסקו הגשמים פתחו שוב הגג והנידון הוא אם צריך לברך שנית כשפותח הגג או דהוי המשך של הישיבה הקודמת ע"ש. ותחילה יש לציין דאמנם במקום טרחא מרובה א"צ לפתוח הגג שנית כשפסקו הגשמים דחשיב מצטער, מ"מ באופן דליכא טירחה מבואר במ"ב (ס"ק מ"א) בשם הבכור"י דצריך לפתוח הגג. והיינו דאם צריך לעלות על הגג כדי לפותחו הוי טירחה גדולה וחשיב מצטער, אולם אם יכול לעשות זאת מתוך הסוכה ע"י חבלים, הוי טירחה מועטת ומחויב בזה ע"ש. והשתא באופן שפתיחת וסגירת הגג נעשים כשהוא בתוך הסוכה ליכא טירחה כלל ומחויב לעשותו כשפסקו הגשמים, אלא דשוב יש לדון אי חשיב ישיבה חדשה לענין ברכה כיון שבזמן סגירת הגג הרי הסוכה פסולה, או דילמא דכיון דלא הסיח דעתו מהמצוה א"צ לברך שנית.
הפסק בין הברכה למצוה
ד ויעו"ש במהר"ם שיק שנקט דא"צ לברך שנית. ובטעמו הראשון כתב לבאר דדמי לשח בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד דא"צ לברך שנית דהכל מצוה אחת (עי' רמ"א תקצ"ב ג' ובמ"ב ס"ק י"ג), וכן בשח באמצע הסעודה דא"צ לברך שנית דהכל הוא קביעות סעודה אחת ואינו הפסק, ולא דמי לשח בין תפילין של יד לתפילין של ראש דהשח ביניהם צריך לברך על של ראש כיון דהוו ב' מצוות (עי' שו"ע סי' כ"ה סעי' ט'), והיינו דהישיבה בסוכה הכל מצוה אחת בין לפני סגירת הגג ובין אחר פתיחתו ע"ש.
אלא דלכאורה צ"ע דהא דמצוה אחת הוא רק לענין זה שהדיבור לא חשיב הפסק בין הברכה למצוה, אבל הכא גרע טפי דבשעה שהגג סגור הרי הסוכה פסולה ואזלא לה המצוה כלל, ואין אנו דנים מצד הפסק בין הברכה למצוה אלא מצד שאין כאן מצוה כלל וממילא צריך לברך שנית.
ויש להוסיף דהנה השו"ע (סי' ח' סעי' י"ד) פסק דאם פשט טליתו אפילו על דעת ללובשו מיד, צריך לחזור ולברך כשמתעטף שנית, והיינו דעצם הפשיטה הויא הפסק (ע"ש במ"ב ס"ק ל"ו). ויעוי' במג"א (שם ס"ק י"ח) שהקשה שהב"י סותר עצמו דבסי' תרל"ט הביא דברי המ"מ לענין יציאה מהסוכה שכתב 'דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר, אבל אם לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לשעתו לא הויא יציאה לחייבו בברכה כשיחזור, וסיים הב"י: ודבר נכון הוא עכ"ד, ומאידך לענין ציצית פסק השו"ע דעל כל פשיטה ופשיטה טעון ברכה אפילו היה על דעת ללובשו שנית. ויעו"ש בפמ"ג (א"א סקי"ח) שתירץ דשאני סוכה דאמרינן 'תשבו כעין תדורו' ופעמים שיוצא אדם לחוץ והוי בכלל 'תדורו', משא"כ בציצית דאזדא המצוה מכל וכל לכן צריך לברך אפילו פשט ע"ד ללובשו שנית. (ויעו"ש בפמ"ג שדחה תירוץ זה, מ"מ נראה דיש לבאר כן דברי הב"י).
ולפ"ז באופן שירדו גשמים ויצא מסוכתו, לא שייכא סברת הפמ"ג דכעין תדורו דהא נאלץ לצאת ממנה מחמת הגשמים, אלא בכה"ג הוי כציצית דהמצוה אזדא לגמרי וא"כ לכאורה צריך לברך שנית. ולפ"ז צ"ע בדברי המהר"ם שיק אמאי כתב דאין לברך שנית, ועכ"פ צ"ע דלא נחית לדון בזה דהכא המצוה פסקה ממנו וגרע טפי משח בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד.
הפסק במצוה שלא מחמת אונס אם מברך שנית
ה אמנם בפשוטו נראה דהמהר"ם שיק אזיל הכא בשיטת הרמ"א אלא שלא הוצרך לפרש כל זאת. דהנה הרמ"א חולק על השו"ע וס"ל דדוקא במקום שיש אונס שמחמתו אינו יכול ללובשו וכגון בחולץ התפילין קודם שנכנס לבית הכסא דאסור להיות שם בתפילין ובכה"ג הוי הפסק וצריך לברך שנית, משא"כ בטלית דמדינא מותר ליכנס בו בביה"כ לא הוי הפסק עי"ז (עי' בזה במ"ב סי' ח' ס"ק ל"ז). וכן פליגי השו"ע והרמ"א לענין תפילת שמו"ע בשהה כדי לגמור את כולה דחוזר על תפילתו דלפי השו"ע הוא בכל גוונא, אולם לפי הרמ"א הוא דוקא באונס שאין יכול להתפלל מחמתו וכגון בשותתין מ"ר אבל עצם השהיה לא חשיבא הפסק, עי' סי' ס"ה סעי' א' וסי' ק"ד סעי' ה' ע"ש. ועכ"פ נראה דזוהי סברת המהר"ם שיק דלא נחית לדון מצד דהמצוה אזלה לה דס"ל דלרמ"א בנד"ד הוי כפשט טליתו ע"ד ללובשה שנית דאין מברך עליה ודו"ק.
ולפ"ז בנד"ד שסגרו ופתחו את הגג מחמת הגשמים יש לדון אי חשיב כיציאה באונס, דלכאורה י"ל דהגשמים אנסוהו לצאת מהסוכה וא"כ צריך לברך שנית, אולם מאידך י"ל דבפשוטו מותר לשבת בסוכה גם בעת הגשמים, ואמנם מבואר ברמ"א (סעי' ז') דהיושב בזמן הגשמים אין מקבל על כך שכר והוי הדיוט, מ"מ אין איסור בדבר וא"כ יתכן דלא חשיב הפסק במצוה דאין דבר שאונסו לצאת מהסוכה ודו"ק.
אלא דיש לדון אליבא דהגר"א, דיעוי' בבהגר"א (סעי' ה') שכתב וז"ל דכשיורדים גשמים אין שם סוכה עליו ע"ש, ולדבריו יתכן דחשיב שהוציאוהו מהסוכה בע"כ דהא אין כאן סוכה, דבכה"ג גם לרמ"א מברך שנית דהוי אונס, אולם נראה דאינו ברור דהא לענין 'תעשה ולא מן העשוי' נקטינן דחשיבא סוכה ולא אמרינן דע"י הגשמים פקע שם סוכה ממנה וכשפותח הגג הר"ז פסולה משום תעשה ולא מן העשוי, וא"כ יתכן דגם לענין יציאה באונס לא חשיב שהוציאוהו מהסוכה ודו"ק. ועוד דאפ"ת דחשיב שהוציאוהו בע"כ, מ"מ הא לדעת הרמ"א (שם) בלילה הראשון צריך לאכול בסוכה אפילו אם יורדים גשמים וחזינן דס"ל דחשיבא סוכה, וא"כ עכ"פ לענין ברכה ודאי יש לחוש לשיטת הרמ"א וממילא אין לברך כשחזר לסוכה או כשפתח הגג שנית (עי' בזה במ"ב שם ס"ק ל"ה).
ובגוף הנידון יש להוסיף דהנה לדעת השו"ע (סי' ח' סעי' י"ד) דבטלית מברך על כל פשיטה ופשיטה, בפשוטו ה"ה בסוכה ביצא מחמת הגשמים או סגר הגג צריך אח"כ לברך שנית, מ"מ כתבו הבא"ח (שנה א' בראשית אות י') והכה"ח (סי' ח' אות נ"ב) דאין נוהגים בזה כהשו"ע משום דהוי ספק ברכות אלא כהרמ"א ע"ש. וכ"ה למעשה מנהג הספרדים שאין מברכים על כל פשיטה כשהוא על דעת ללובשו מיד.
הנחת ניילון לכתחילה בעת הגשמים
ו עוד נראה טעם חדש בסגירת הגג דאין מברך שנית כשחוזר ופותחו, דהנה קי"ל דבזמן הגשמים פטורים מן הסוכה (עי' פרטי הדין בסי' תרל"ט ה'). אמנם יעוי' במ"ב (סי' תרכ"ט ס"ק נ"ח) שכתב וז"ל ומ"מ בשעת הדחק שלא יכול לאכול בסוכה ע"י העלין הנושרין לתוך המאכל או ע"י גשמים הנוטפין או ע"י הרוח שמכבה הנרות, מוטב לפרוס סדין תחת הסכך בתוך ד' טפחים משיאכל חוץ לסוכה, אבל לא יברך על זה לישב בסוכה עכ"ד. והנה מקור הדין במג"א (ס"ק כ"ה) והמג"א ציין לעי' בסי' תר"מ. ויעו"ש במג"א (סק"ט) שהוכיח מהגמ' דאם יש שיטה שמכשירה הסוכה, אף דלא קי"ל כוותיה, מ"מ יש עדיפות לישב בסוכה מלישב בבית עש"ב. ולפ"ז כיון די"א דמחמת הגשמים מתירים פריסת סדין בסוכה, א"כ יש מעלה לישב בסוכה תחת הסדין ולא בבית ואלו הם דברי המ"ב.
ומעתה נראה דאם יורדים גשמים בעת ישיבתו בסוכה, יש מעלה להניח ניילון על הסכך שלא יחדור הגשם לסוכה דכיון דיש מתירים כן אף לכתחילה -אע"ג דלא קי"ל כוותיה- הרי דיש עדיפות לעשות כן. ונראה עוד דאף ביו"ט שרי למעבד הכי דהוי תוספת על אהל עראי דשרי בשבת ויו"ט (עי' סי' שט"ו סעי' ב'). ברם נראה דכל זה הוא דוקא בניילון דדמי קצת לסדין אבל בסגירת הגג ופתיחתו יתכן דלא הוי כסדין ופסול לכו"ע, דדוקא בסדין דעיקר הסיכוך הוא ע"י הסכך הכשר והסדין הוא רק תוספת הגנה שרי, משא"כ כשסוגר הגג הרי כעת א"צ כלל את הסכך הכשר ודי לסוכה בגג הפסול, וממילא יתכן דאין דינו כסדין.
ומעתה נראה עוד דאפילו אם לא עשה כן אלא סגר הגג, מ"מ כיון שהיה אפשרות בדרך היתר, ממילא לא חשיב יציאה באונס שמברכים שנית גם לרמ"א כיון שהיה אפשרי בדרך היתר ולהכי אין מברך שנית ודו"ק.
העולה מהדברים
א היוצא מהסוכה בעת הגשמים על דעת לסיים סעודתו בבית אפילו אם יפסקו הגשמים באמצע הסעודה, כשחוזר לסוכתו צריך לברך שנית דיש כאן היסח הדעת (אות א').
ב אם יצא על דעת לחזור מיד כשיפסקו הגשמים, לדעת השו"ע דהפושט טליתו על דעת לחזור ללובשה צריך לברך שנית, ה"ה כאן דצריך לברך שנית, ולדעת הרמ"א שאין מברך על העיטוף השני, בפשוטו ה"ה בסוכה א"צ לברך כשחוזר לסוכתו אחר שפסקו הגשמים. ומנהג הספרדים בזה דלא כהשו"ע משום דספק ברכות להקל, ולפ"ז גם בסוכה לא יברכו שנית (אות ה').
ג לדעת הגר"א דבשעת הגשמים 'אין שם סוכה עליה' יש לדון דהוי כהוציאוהו בע"כ וצריך לברך שנית כשיפסקו הגשמים וצ"ע. אמנם לדינא אין לברך שנית דהרמ"א ס"ל דחשיבא סוכה אף בעת הגשמים מדפסק דבלילה הראשון צריך לאכול בסוכה אפילו לא פסקו הגשמים, ולכן לדינא ביצא על דעת לחזור אין לברך דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא (אות ה').
ד סגר הגג מעל הסוכה ואח"כ כשפסקו הגשמים חזר ופתחו, נראה דדינו כמו ביצא מהסוכה בעת הגשמים וכדנתבאר, ובנד"ד בדרך כלל ליכא היסח הדעת דהא נשאר לישב בתוך הסוכה ומסתמא מצפה שיפסקו הגשמים וממילא אין חוזר ומברך (אות ה').
ה אע"ג דבשעת הגשמים פטור מהסוכה, מ"מ יש מעלה לישב בה ע"י שישים ניילון למנוע כניסת הגשם, אבל אין לברך על ישיבה זו כיון דהעיקר להלכה כדעת הפוסלים. ולפ"ז נראה טעם נוסף שאין לברך בסגר את הגג ואח"כ פתחו שנית, דאפ"ת שסגירת הגג הוי כיציאה באונס, מ"מ כיון שהיה בידו לעשות בדרך היתר לא חשיב אונס ואין לחזור ולברך בעת פתיחת הגג ודו"ק (אות ו').
